מותר להזיז סירים ומחבתות מהשיש בשבת?
אצלנו מקובל בבית שאנחנו מזיזים סירים בשבת ומחזירים אותם למקומם בשביל העונג שבת והנראות של הבית שלנו. תמיד גם היינו מזיזים מחבתות אך בשבת האחרונה תהייתי האם יהיה הבדל בעניין בין מחבת לסיר?
תשובה
שלום לך וישר כוח על הרצון לברר את הלכות השבת על בוריין.
אין זה קל לשאול על הרגלים שכבר התקבעו, ועצם השאלה מעידה על יקרת השבת בעיניך. כן יקרו בע"ה מעשיך בעיני ריבון כל.
בקצרה, אכן יש גם דמיון וגם הבדל בין דין הסירים לדין המחבתות.
הן הסירים והן המחבתות מותרים בטלטול כאשר יש בתוכן מזון שאתם רוצים לאכול או לשמור במקום מתאים.
הן הסירים והן המחבתות מותרים בטלטול כאשר נשאר בהם לכלוך והלכלוך מפריע לכם.
אולם, כאשר הכלים נקיים וריקים, יש הבדל – לגבי הסיר, יש הפוסקים כי הגדרתו "כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר" מפני שלא רק מבשלים בו – שזו מלאכת איסור – אלא גם שומרים בו מזון ומגישים אותו – מלאכת היתר. לכן יהיה דינו כ"כלי שמלאכתו להיתר", ומותר להזיז אותו לא רק לצורך מקומו אלא כרצונכם. במחבת לעומת זאת לא נהוג להשתמש לשמירת מזון או להגשתו, ולכן היא "כלי שמלאכתו לאיסור" וכשהיא ריקה אסור להזיזה אלא אם כן זקוקים למקומה.
ויש הפוסקים כי "הולכים אחר רוב תשמישו" של הסיר, כלומר קובעים את דינו לפי השימוש הנפוץ בו, וכיוון ששימושו העיקרי הוא בישול גם הוא "כלי שמלאכתו לאיסור", וגם אותו יהיה אסור להזיז אם לא צריכים את מקומו.
כיוון שהלכות מוקצה הן מדרבנן, יש לנו כלל "ספק דרבנן להקל", ולכן ניתן באמת להקל לגבי הזזת הסירים כפי שאתם נוהגים. אולם לגבי הזזת מחבתות, יש להזיזן כאשר צריך את מקומן.
בשל הרצון לעונג שבת, ניתן להערים לצורך כך – כלומר להחליט לעשות משהו על המשטח שעליו מונחת המחבת, כגון חיתוך פרי לאכילה, ולצורך כך לפנות את המחבת למקומה.
אני מאחלת לכם לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ולשמור אותן באהבה.
שלומית
הרחבה:
מהו "כלי שמלאכתו לאיסור" ומה דינו
באופן כללי, "מוקצה" הוא כל חפץ שאינו עומד לשימוש האדם בשבת, ודינו הוא שאסור מדרבנן לטלטלו. יש סוגי מוקצה שונים, וניתן לומר בתמציתיות שיש דברים שהם מוקצה מחמת שאינם כלי, כגון אבנים – אלו נקראים "מוקצה מחמת גופו" והם אסורים בטלטול לחלוטין. ויש דברים שהם מוקצה כי הם כלי שמשמש לעשיית איסור בשבת, כגון מספריים – אלו נקראים "כלי שמלאכתו לאיסור" והם אסורים לטלטול באופן חלקי. כמעט לכל כלי שמלאכתו לאיסור יש גם שימוש מותר, כמו להשתמש במספריים לפתיחת אריזת מזון. מותר בשבת לטלטלו לצורך זה, וטלטול כזה נקרא "לצורך גופו", וכן מותר לטלטלו אם רוצים להשתמש במקום בו הוא מונח – "צורך מקומו". פירוט הסוגים השונים בבית-יוסף על הטור אורח חיים סימן ש"ח, וכן בהלכות שבת לרמב"ם פרקים כ"ה-כ"ו עם הערות הראב"ד.
יסוד ההיתר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מותר עולה מדברי המשנה (שבת קכ"ג ע"א)
"מדוכה בזמן שיש בה שום – מטלטלין אותה", כלומר שאם במדוכה, כלי שנועד למעוך את השום (מלאכת טוחן שאסורה בשבת) משתמשים כרגע רק לשמירת השום, מותר לטלטל אותה.
על כך כתב הרשב"א:
"והיינו טעמא משום דכיון דאין זו אסורה אלא מחמת מלאכה ועכשיו משמש היתר במלאכתה, הרי מה שאוסרה הוא מתירה, והוה ליה כקדירה המטלטלת עם התבשיל" – מכאן שכאשר יש תבשיל בקדירה ודאי שמותר לטלטלה.
האם סיר מלאכתו לאיסור או להיתר
נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ש"ח):
"כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו בין לצורך גופו … בין לצורך מקומו"
ועל כך כתב משנה ברורה (שם ס"ק י'):
"שמלאכתו לאיסור – כלומר שמיוחדת לדבר שאסור לעשות בשבת, ואפילו אם רק רוב מלאכתו לאיסור הוא גם כן בכלל זה". דבריו מבוססים על הפרי מגדים.
ובהמשך התייחס ישירות לסיר:
"שמלאכתו להיתר – והוא הדין אם היה מלאכתו לאיסור ולהיתר גם כן לא מקצה דעתו מניה, וקדרה שמלאכתה הוא לבישול ורק לפעמים משתמשין בה למים ולפירות היא בכלל כלי שמלאכתה לאיסור אם לא שיש בה מהתבשיל"
כלומר, כאשר יש תבשיל בסיר הוא מוגדר ככלי שמלאכתו להיתר. וכאשר אין – עיקר המלאכה היא לבישול ולכן הוא כלי שמלאכתו לאיסור.
אולם בביאור הלכה הסתייג מכך:
"ולעניות דעתי היה נראה דזה [הגדרת כלי שמשמש לאיסור יותר מלהיתר ככלי שמלאכתו לאיסור] דוקא אם עיקרה הוא רק למלאכת איסור ורק לפעמים משתמש בה להיתר, ולענין זה יש ראיה מקדירה דמשמע מרשב"א דהיא כלי שמלאכתו לאיסור דעיקרה נעשה לתבשיל, אבל אם דרך הכלי להשתמש בה לשניהם, ורק שלאיסור משתמשין בה יותר – מנלן דמקצה דעתיה מניה? דהלא עשויה למלאכת היתר גם כן".
כלומר שיש מקום להקל בסיר שמשתמשים בו באופן שוטף גם למלאכת היתר, כמו שנהוג בימינו.
והמגן אברהם כתב בפשטות, על הגדרת "כלי שמלאכתו להיתר":
"והוא הדין כשמלאכתו לאיסור ולהיתר".
ואף לגבי מקרה בו השימוש המובהק של הסיר הוא למלאכת איסור, כתב ילקוט יוסף (ש"ח ג' ס"ק צ"ו):
"כלי שרוב פעמים משתמשים בו לאיסור, ומיעוט פעמים משתמשים בכלי זה להיתר, כגון קדרה ריקנית והכיסוי שלה שרוב פעמים משתמשים בה לבישול, ופעמים מניחים בתוכה התבשיל ונותנים אותה במקרר, יש אומרים שאינו נחשב כמוקצה מחמת שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלו בשבת אפילו מן החמה לצל. והמיקל בזה יש לו על מה שיסמוך, אחר שכן הוא מעיקר הדין"
הזזת כלי שיש בו לכלוך
במקרה שנשאר לכלוך בסיר, נפסק שמותר לטלטלו כדי להרחיק את הלכלוך. כך כתב כף החיים (סימן ש"ח, ס"ק ל"ה):
"ומ"מ נראה דאף כשפנה מהתבשיל ועומדת בבית מותר לטלטלה ולסלקה לחוץ דהוי כגרף שלרעי".
"גרף של רעי" משמעותו כלי עם לכלוך, שמפריע ליושבי הבית ולכן מותר בשבת להזיזו למרות דין מוקצה (ביצה ל"ו ע"ב).
ספק דרבנן לקולא
הכלל ההלכתי לגבי מצבי ספק הוא שבדיני תורה (דאורייתא) יש להחמיר ובגזרות חכמים (דרבנן) יש להקל.
אחד ממקורות הכלל הוא בגמרא הדנה בשאלה מה לעשות כשתלמידי חכמים חלוקים ביניהם (עבודה זרה ז', ע"א):
היו שנים, אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר, אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין – הלך אחריו, ואם לאו – הלך אחר המחמיר; ר' יהושע בן קרחה אומר: בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל. א"ר יוסף: הלכתא כרבי יהושע בן קרחה.
לכן, במקרה של מחלוקת בין חכמים לגבי דין דרבנן, יש לנהוג לפי הדעה המקילה יותר. יש יוצאי דופן לדין זה – למשל, כאשר יש חכמים רבים הנוקטים בגישה המחמירה ורק מיעוט קטן בגישה המקילה – ורבו הדיונים בכך, אולם ברוב המקרים ניתן לנהוג לפי הכלל.
אחד ההסברים לכלל זה הוא שיסוד מצוות דרבנן הוא מדין "לא תסור" שעולה מדרישת התורה מאיתנו "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים י"ז) וגם כאשר אדם נוהג בגישה המקלה, הרי הוא עומד בדרישה זו כי הוא עושה כפי שהורה אחד החכמים.
וכך סיכם זאת המשנה ברורה (או"ח, סימן ק"ס ס"ק מ"ז):
וספק במחלוקת הפוסקים הרי הוא כשאר ספק דכיון שלא הכריעו בה הרי הוא ספק במלתא דרבנן ונקטינן להקל.