מסיבות רפואיות אני חייבת לאכול בבוקר, האם עליי לחזור ולצום לאחר האכילה?
שלום לרבניות היקרות,
אני נוטלת בקביעות שתי תרופות קבועות שרציתי לדעת איך להתנהל איתן בצומות השונים. אציין כי אין אפשרות בתרופות הללו לדלג על יום. מבחינה רפואית אני צריכה לקחת אותן כל יום ללא החסרות:
1. כדור בבוקר, חייב להילקח על קיבה מלאה, זאת אומרת – אחרי אוכל. (לא "ביס" אלא כמות יותר משמעותית, בערך פרוסת לחם וקצת).
אני מבינה (בהוראה רפואית) שאני אצטרך לאכול אבל רציתי לדעת אם יש דרך מסוימת עדיפה ואיך זה משליך על המשך הצום.
2. כדור לפני השינה. הסעיף הזה מתייחס לתשעה באב ויום כיפור. יכול להיות שבמקרים מסוימים תהיה אפשרות להקדים את לקיחתו לפני כניסת הצום אבל לא תמיד תהיה אפשרות כזו (תלוי במצב רפואי) ולכן אשמח להתייחסותכן אל המצב שבו אי אפשר להקדים את לקיחתו לפני כניסת הצום.
תודה רבה רבה והלוואי שיתהפכו עלינו צומות החורבן לששון ולשמחה.
תשובה
שלום רב לך.
תודה על שאלתך.
אני מבינה שאת אחרי התייעצות רפואית ואין ברירה אחרת אלא ליטול כדור בצום ורק לאחר אכילה בשעות הבוקר.
אני מתייחסת בתשובתי לכדור שעליך לקחת בבוקר בהנחה ובתקווה שתוכלי לקחת את הכדור של הערב לפני תחילת הצום ובמוצאי הצום, והיה ולא- יש ללמוד מהדברים שאני כותבת על הבוקר גם על הלילה. בנוסף, התשובה מתייחסת לתשעה באב ולא ליום כיפור.
לגבי חולה בתשעה באב, אכן, נפסק במפורש בשולחן ערוך שחולה פטור מצום תשעה באב:
חולה שהוא צריך לאכול, אין צריך אומד אלא מאכילין אותו מיד, דבמקום חולי לא גזרו רבנן. (שו"ע, סימן תקנד).
על פניו נראה שבמצב כמו שלך, גם אם את אינך חולה בפועל אלא מונעת מצב של חולי, את חייבת לאכול לפני לקיחת התרופה.
אנסה לדייק שתי נקודות- אחת האם את יכולה לאכול רגיל והשניה האם עליך להמשיך לצום אחר נטילת התרופה.
- השאלה האם יש דרך הלכתית לאכילה מינימלית בצום תשעה באב.
ביום כיפור אנחנו מכירים את המושג של "אכילה לשיעורים". "אכילה לשיעורים" היא אכילה מינימלית במשך זמן מסוים. ביום כיפור, במצבים מסוימים בהם אדם חייב לאכול או לשתות מדין פיקוח נפש, פוסקים לו לאכול או לשתות לשיעורים. אכילה או שתיה פחות משיעור היא אכילה שיש בה איסור מעיקר הדין אך חמורה פחות. בתשעה באב- איסור אכילה ושתיה איננו מדואוריתא ולכן היחס לאכילה בשיעורים הוא אחר. עד תקופת האחרונים אנחנו לא רואים פסיקה של אכילה בשיעורים לחולה בתשעה באב.
לעומת זאת, הביאור הלכה (סימן תקמד סעיף ו) הביא להלכה מקרה של חולי בו פסקו לאכול "לשיעורים" גם בתשעה באב.
הציץ אליעזר (חלק י, סימן כה, פרק טז סעיף ב) הביא את מחלוקת האחרונים אם בכלל יש מקרים בהם להצריך אכילה לשיעורים בתשעה באב. לפי פוסקים רבים, במידה והאדם מוגדר חולה בתשעה באב מותר לו לאכול באופן פשוט כפי שפסק השו"ע, ללא "שיעורים" (וימנע ממאכלים מפנקים במיוחד), יש שסברו שהמקרה שהובא בביאור הלכה מתאים לסיטואציות מסוימות של מניעת מחלה ולא של חולי ממש.
הציץ אליעזר פוסק למעשה בסוף דבריו כי אין להצריך חולה לאכול ב"שיעורים":
"ולכן נלפענ"ד שבדרך כלל יש להורות להקל שלא להצריך שיעורין להצריך ומותר לו לאכול, והמחמיר יחמיר לעצמו או להבא לשאול לדקדק בזה ותאב שלא יאבד התענית של היום"
במקרה כמו שלך, נראה שהאפשרות של אכילה לשיעורים איננה מתאימה מכיוון שאת צריכה להגיע לכדי שביעה ונראה שאפשר לסמוך על שיטות הרוב אשר מקלים שבתשעה באב אין להצריך שיעורים ולכן מותר לך לאכול את מה שאת צריכה כדי שתוכלי ליטול את התרופה על פי ההמלצה הרפואית.
שימי לב, השנה תשעה באב חל ביום ראשון ולפי רוב הפוסקים עליך לעשות הבדלה במקרה שאת אוכלת. (שש"כ, סב, מו) ישנו דיון בפוסקים האם מותר להבדיל על יין ולמעשה עדיף להבדיל על משקה חשוב אחר, כגון בירה, קפה או מיץ.
- האם לאחר נטילת התרופה את צריכה להמשיך להתענות- לצום ולהמשיך עם שאר העינויים?
אמנם מעיקר הדין , ברגע שאכלת מסיבות רפואיות אינך נחשבת ל"מתענה" ואת יכולה להמשיך ולאכול אמנם יש צורך לזכור את הצום ולהיות שותפה עם הציבור באווירת צום תשעה באב.
לכן, אם את רוצה להחמיר, ולא קשה לך מבחינה רפואית את יכולה כמובן להמשיך בצום, ותתברכי בדברי חז"ל "כל המצער עצמו עם הצבור – זוכה ורואה בנחמת צבור." (תענית יא).
יש לזכור שהשנה, תשפ"ב, צום תשעה באב הוא נדחה (כי ט' באב יוצא בשבת) ולכן אפשר להקל עוד יותר בדיני התענית.
מתפללת איתך שתזכי לבריאות שלמה ונזכה לראות בבוא גואל במהרה בימינו.
בת שבע
הרחבות
ביאור הלכה סימן תקנד סעיף ו ד"ה * דבמקום חולי
* דבמקום חולי וכו' – עיין בספר פתחי עולם דבמקום שאין המחלה של חלערי"א חזקה ח"ו יאכל פחות מככותבת בכדי אכילת פרס וכן בשתיה כמ"ש השיעורי' בשו"ע סימן תרי"ח (כך יש להורות לשואל בט"ב שבזה לא נעקר התענית לגמרי ורחמנא ליבא בעי) ומי שירצה להתענות במקום שאין המחלה בזעם ח"ו יש ליועצו ולהזהירו שלא ילך מפתח ביתו כל היום ולהכריחו כשיצא ישא סביב לחוטמו ופיו חתיכה קאמפע"ר ומעט עשב מיאט"ע עכ"ל:
שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן כה פרק טז
וכמו כן בעצם דבר זה אודות חולה הצריך לאכול בט"ב אם בכלל צריכים להורות לו לאכול פחות מכשיעור כמו ביוהכ"פ? הנה השד"ח מערכת בין המצרים סי' ב' אות א' מביא בשם הצצה"ח וספר דברי נחמיה דסברי שגם בט"ב יש להאכיל פחות מכשיעור וכך כותב גם באות מ"ג שם ע"ש וכן בשו"ת צמח צדק שער המילואים סימנים ח' ט' עיין שם. וכן במנ"ב סי' תקנ"ד בביאור הלכה ע"ש. והכי ראיתי גם בספר שו"ת שי למורא חאו"ח סי' ד' שנו"נ בזה ודעתו נוטה ג"כ לכזאת דכשמספיק יש להאכילו ח"ש. גם לרבות בספר מרחשת ח"א סי' י"ד מעיד על עצמו דכשהיה חולה בת"ב והי' קשה עליו התענית נהג בעצמו לאכול פחות פחות מכשיעור כדי שלא יהי' מאבד תענית של אותו יום שהי' מדברי קבלה וחמור כשל יוהכ"פ עיין שם. אולם בערוך השלחן סי' תקנ"ד סעי' ז' כותב בפשטות ההיפך מהנ"ל, דפחות מכשיעור לא שייך בט"ב שהוא מדרבנן ע"ש, ומסייע לו מה דלא מצינו ברמב"ם ובטור ושו"ע שיזכר מזה בט"ב. ולא עוד אלא דיש אפילו מקום לומר דז"ש בשו"ע בסי' תקנ"ד סעי' ו' בלשון א"צ אומד דכלול בזה גם דא"צ אומד לשיעורין אלא מאכילין אותו מיד ככל הצורך. ומצאתי תניא דמסייעא להבעל ערוה"ש בספר מזבח אדמה סי' תקנ"ד שפוסק בזה"ל: לחולה שנתרפא רק שהוא חלוש מאד אינו צריך אומד בתענית של ט"ב, מ"מ הוא עצמו יראה עצמו אם מצטער הרבה שחושש שחוזר עליו חליו יאכל ואין צריך שיעורין רק שלא יאכל למעדנים עכ"ל, ופסקו דבריו בפשטות גם במחזיק ברכה בקו"א אות א' ובס' כסא אליהו אות ג' עיין שם. הרי דקסברי הני רבנן ג"כ בפשיטות דבט"ב אין צריך שיעורין [והכה"ח באות ל"א העתיק דבריהם, ובאות ל"ה הביא מהני דסברי לתת בשיעורים ולא הרגיש בסתירה שבין זה לזה כיעו"ש]. ועוד זאת זאת מצאתי בספר שו"ת שערי דעה (מסאסניצא) ח"ב סי' רנ"ב שעמד על הפשר במה דלא אשכחן בתעניות דרבנן כמו בד' צומות בחולה שאין בו סכנה שיוצרך לשער להתיר לו רק פחות פחות מכא"פ, ומביא ששמע בשם גדול אחד שביאר דשיעור אכילה פחות מכשיעור שייך רק בחולה שיש בו סכנה שדי לו ויפה לו בכך משא"כ אדם שהוא בריא על כל אבריו יתכן שאכילה מעט מעט כעין זה יותר יזיק לו ומוסיף וכותב שזוהי השערה נכונה עפ"י חכמת הרפואה, וכפי הנראה רצונו בזה לבאר עפי"ז גם מה דלא הוזכר משיעורים גבי ד' צומות, והיינו בהיות דשם המדובר על חולי שאין בו סכנה ולו יזיק ג"כ יותר אם יאכל מעט מעט יעו"ש. ולכן נלפענ"ד שבדרך כלל יש להורות להקל שלא להצריך שיעורין להצריך ומותר לו לאכול, והמחמיר יחמיר לעצמו או להבא לשאול לדקדק בזה ותאב שלא יאבד התענית של היום.
שיעורים והמשך צום לאחר נטילת התרופה
הסברא שלי ביחס לאכילה לשיעורים היא להקל ולא להצריך שיעורים כפי שרוב הפוסקים כתבו לחולה. פוסקים רבים שהציעו לחולה אכילה לשיעורים זה היה כדי לזכור את הצום. (למשל הרב יעקב אריאל כאן)
במקרה שלך מכיוון שתמשיכי לצום אחכ- נראה כי אין צורך ב"תזכורת". כמו כן, השנה (תשפ"ג) תשעה באב הוא צום נדחה וזה כבר סברא להקל בשיעורים. (הרב נבנצל כאן)
שיעורים
שיעור שתייה הוא 'כמלא פיו', היינו כמלא פיו עם לחי אחת מלאה, כל אדם לפי גודל פיו. וכיוון שהשיעור משתנה מאדם לאדם, החולה צריך לבדוק כמה מים נכנסים ב'כמלא פיו', ויפלטם לתוך כוס, ויסמן את המקום שאליו הגיעו המים, וישתה בכל פעם פחות מזה. לכתחילה יש לבדוק זאת לפני כניסת הצום.
שיעור האכילה ככותבת הגסה (תמר גדול), שהוא פחות מכביצה. ופחות מכשיעור הוא כ-30 סמ"ק (שו"ע תריב, א-ה, ט-י).
זמן ההפסק שבין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה צריך להיות כשיעור 'אכילת פרס'. וכיוון שיש סוברים שהוא כתשע דקות, לכתחילה כך טוב להפסיק. ואם צריך לאכול ולשתות יותר אפשר להסתפק בהפסק של שבע דקות. ובשתייה, אם צריך לשתות יותר, אפשר להסתפק בהפסק של דקה, מפני שיש סוברים שלגבי שתייה הפסק זה מספיק (שו"ע תריח, ז-ח). אין הבדל בין מים לשאר משקים, ולכן ממליצים לחולה שדי לו בשתייה לשיעורים, שישתה משקים עתירי קלוריות, ועל ידי כך לא יצטרך לאכול