האם אפשר לתפוס פינה עם חברים לשהות בחוף למרות שהוא מעורב?
שלום
אשמח לדעת האם מותר לי ללכת לחוף מעורב – לתפוס פינה עם חברים
במידה ואין חוף נפרד באותו יום
תשובה
השאלה שלך עולה מחדש כל שנה על ידי רבים מתוך רצון להנות מהמים ומהחוף בימי הקיץ החמים. לשומרי תורה ומצוות יש קושי בהגבלת ההנאה מהחוף רק לחוף הנפרד – אם בגלל ימים מוגבלים לשחיה נפרדת ואם מתוך רצון לבלות ביחד כמשפחה, אשר אינו אפשרי בחוף הנפרד.
השאלה נובעת מתוך דרישת התורה לשמור על חברה צנועה אשר מכבדת את גבולות החצנת המיניות במרחבים הציבוריים. התורה מצווה על מרחק בין המינים באיסורי עריות, וחכמים הוסיפו על כך סייגים כדי להרחיק את האדם ממצבים שבהם גבולות יחצו ויביאו את האדם לידי עבירה – כגון גדרי לבוש, איסורי ייחוד ואיסור מגע בין המינים. גדרים אלו לא נתקנו כדי לדכא את האיש או את האישה (או חלילה להחפיץ כפי שיש שאומרים), אלא הם נתקנו מתוך הבנה עמוקה של טבע האדם. הקב"ה ברא אותנו עם יצר מין שהינו חזק במיוחד, מתוך נחיצותו להמשך קיום האנושות. מסופר על חכמים גדולים בתלמוד אשר נמשכו אחר היצר וכמעט נפלו בידיו (קידושין פא,א) וסיפורים אלו תועדו בתלמוד ללמד אותנו שכל אדם מועד, אפילו תלמיד חכם. על כך יעידו הדברים המפורסמים של חז"ל "אין אפוטרופוס לעריות" – אין אדם נאמן שישמור על עצמו בפני עריות מרוב הקושי לעמוד מול היצר (כתובות יג,ב). ראה בהרחבה בהמשך את המקורות המלמדים על ההרחקה מאיסורי עריות ומהרהור עבירה.
ומכאן לשאלתך ביחס לחוף מעורב. מניסוח השאלה ברור שאתה מבין את האיסור שבשהייה בחוף מעורב, מקום בו הלבוש הוא חשוף מאד ובלתי אפשרי לחמוק ממראות לא צנועים. אתה שואל אם אפשר "לתפוס פינה" בכוונה להתרחק ממראות אלו. התשובה היא שאם אתה מצליח למצוא מקום שאכן אין בסביבתך במרחק ראיה ברור חוסר צניעות – תוכל לשהות במקום. לעיתים ניתן למצוא מקום כזה בחוף שקט בכנרת, במעין ללא אנשים או עם משפחות שלבושות שלא בצורה חשופה, או לאורך חוף הים כאשר הוא לא מאוכלס. בקיץ בחופים המוכרזים זה יהיה מורכב יותר למצוא פינה כזאת אך כל עוד אתה מצליח למצוא, תוכל לשהות שם. יש להפעיל שיקול דעת ואחריות בבחינת המקומות האפשריים המתאימים לאדם שמחוייב להלכה.
לצד הדברים שכתבתי יש נושא נוסף מאד חשוב שיש לתת עליו את הדעת. מכיוון שהציבור הדתי מחפש חופים שקטים ונסתרים כדי לשחות, יש מקרים בהם אנשים מסכנים את עצמם בשחיה בחוף לא מוכרז, מקום שיש בו סכנת טביעה ואין מציל. גם אדם שיודע לשחות היטב יכול להיקלע לחוסר אונים ולסכנת טביעה מול מה שנקרא "זרם פרצי" שסוחף אל תוך הים, מהתעלפות במים, שריר תפוס שמונע שחיה ועוד. לא צריך להכביר במילים בחשיבות שמירת הנפש: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים ד,טו). התורה מלמדת "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (ויקרא יח, ה) ומכאן לומדים חז"ל כי אם יש בקיום מצוה משום סכנה לחיים, יש לעבור על המצווה ולא לקיימה כדי לתת עדיפות עליונה לחיי אדם (מסכת יומא פה,ב). קל וחומר במקרה שאין מצווה שעומדת על כף המאזניים שיש לזנוח את הפעילות המדוברת ולא לסכן את הנפש. לכן, בחיפוש אחר המקום המתאים לשחות בים יש לשקול בכובד ראש את חובת שמירת הנפש וכיצד תוכלו לשחות באופן זהיר ואחראי. רצוי כמובן לתת עדיפות לשחיה בחוף מוכרז נפרד.
ההלכות האלו מאתגרות אותנו, הן בלבוש שלא תמיד נוח וחופשי והן בהרחקה מסיטואציות מסויימות. אני מקווה שאתה מצליח לקבל את ההגבלות הללו בהבנה שהן נועדו לשמור עלינו ועל קדושת וטהרת החברה כולה.
קיץ נעים ובטוח,
רחל
הרחבה במקורות
חז"ל מלמדים אותנו במספר מקומות בתלמודים שאף אדם לא חסין נגד משיכת היצר:
ירושלמי כתובות א ח: אֲפִילוּ חָסִיד שֶׁבַּחֲסִידִים אֵין מְמַנִּין אוֹתוֹ אֶפִּיטְרוֹפּוֹס עַל עֲרָיוֹת.
ומביאים זאת להלכה בשולחן ערוך אבן העזר כב, טו: אין ממנין אפילו אדם נאמן וכשר להיות שומר בחצר שיש בו נשים, אע"פ שהוא עומד בחוץ, שאין אפוטרופוס לעריות:
משום כן גזרו חכמים סייגים המרחיקים את האדם ממה שעלול לגרות אותו לחטוא. מראה עיניים הוא לעיתים קרובות גורם מגרה למשוך את האדם אל החטא. כך לומדים גם ממצוות ציצית אשר מהווה סימן לאדם שלא לתת לעיניו למשוך אותו לזנות (במדבר טו, לט) "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם". רבי לוי לומד מתוך הפסוק:
ירושלמי ברכות א ה: א"ר לוי ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה דכתיב (משלי כג) תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי.
כלומר, הפסוק מלמד שאין ללכת אחר מה שהעין רואה והלב חומד כי שניהם המתווכים של החטא. הקב"ה אומר שתן לי את ליבך (תשומת ליבך) ואת עיניך לדרכי ה' ואז ידע שאתה שלו (הולך בדרכיו ומתרחק מהחטא).
כשמפרטים את הרעיון הזה להנחיות ספציפיות, חז"ל מלמדים שאין להסתכל על המקומות המוצנעים שבאישה.
מסכת ברכות כד, א: טפח באישה ערווה…שוק באשה ערוה…
חז"ל אף הפליגו מעבר לכך ואסור התבוננות אפילו במקומות גלויים אפילו כמו האצבע הקטנה של האישה, כאשר מדובר בהסתכלות מתוך הנאה מינית מהמראה.
מסכת שבת סד, א-ב: תנא דבי רבי ישמעאל: מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה? – מפני
שזנו עיניהם מן הערוה. אמר רב ששת: מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים ? – לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה – כאילו מסתכל במקום התורפה.
להלכה כותב הרמב"ם הלכות ביאה פרק כא, ב: ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביופיה אסור ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף..
באופן ספציפי יש גם התייחסות למראות לא צנועים במים כיוון שבמקורות מים יש יותר חשיפה של הגוף.
מסכת עירובין יח,ב: וְכׇל הָעוֹבֵר אֲחוֹרֵי אִשָּׁה בַּנָּהָר – אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
רש"י מסביר שהכוונה לאשת איש אשר מרימה את הבגדים במים כדי שלא יתרטבו והאדם מסתכל בה.
וכן במסכת בבא בתרא נז ב: ״וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע״ – אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: זֶה שֶׁאֵין מִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדוֹת עַל הַכְּבִיסָה. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאִיכָּא דַּרְכָּא אַחְרִיתָא – רָשָׁע הוּא! אִי דְּלֵיכָּא דַּרְכָּא אַחְרִיתָא – אָנוּס הוּא! לְעוֹלָם דְּלֵיכָּא דַּרְכָּא אַחְרִיתָא, וַאֲפִילּוּ הָכִי – מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמֵינַס נַפְשֵׁיהּ.
אסור להסתכל על נשים שעומדות על הכביסה בנהר אשר מרימות את בגדיהן. אם אדם עובר שם למרות שיש דרך אחרת ללכת בה כדי להגיע ליעד, הוא נקרא רשע. אך אם אין דרך אחרת מותר לו לעבור אך עליו להטות את עיניו לצד אחר.