האם הנשמה שלנו בחרה בגוף שלנו ויש לנו משימה בעולם הזה?
1. זה נכון שהנשמות שלנו בחרו את הגוף שלנו ויש לנו פה (בכדור הארץ) משימה
2. אם זה הקודם נכון
אז מתי שאנחנו ישנים אז ה' שופט
אותנו ואז הוא מחליט עם לתת לנו לחזור לכדור הארץ הוא למות?
3.מה קורה אחרי המוות?
תשובה
שלום לך,
משאלתך אני מבינה שאת בחורה שבוחנת את העולם ורוצה להבין דברים לעומקם. אשתדל בע"ה להסביר באופן פשוט ובהיר.
ברשותך, לשתי שאלות שלך לא אתייחס משום שאיני יודעת את התשובות עליהן – האחת, האם הנשמה בחרה את הגוף שלנו והשנייה מה קורה אחרי המוות.
יותר מזה, תורת ישראל מבקשת מאיתנו לעשות את המיטב שלנו בעולם הזה ולמרות שאלו שאלות מסקרנות וטבעי שאדם ירצה לדעת מה קורה לפני לידתו ואחרי מותו, לא להתמקד במה שקורה אחרי המוות. לדידי, החשוב הוא שנאמין שהחלק האלוקי, הנשמתי שבנו מאפשר לנו לעשות הרבה טוב בעולם ומאפשר לנו להגיע לדרגת אדם גבוהה ברגש, במידות ובשכל.
במילים אחרות, השאלה שיש לנו עליה תשובה היא מה עלינו לעשות בהינתן שיש בנו נשמה שהיא חלק אלוק ממעל.
בתיאור בריאת האדם נכתב (בראשית א כז) "וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת- הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם". האדם, איש ואישה, נבראו בצלם אלוקים. בעקבות דברי התורה, חכמנו זיכרונם לברכה לימדו אותנו שיש בנו שני חלקים – גוף ונשמה. הגוף הוא הצד הגופני וחומרי והנשמה היא אותו חלק אלוקי שניתן בנו. למיטב הבנתי עלינו להיעזר הן בגוף והן בנשמה שקיבלנו מבורא עולם על מנת להיות טובים יותר ולהרבות טוב בעולם עד לתיקונו השלם.
כותב הרמב"ם במשנה תורה, ספר המדע (הלכות דעות, ד, א): "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם היא שהרי אי-אפשר שיבין או ידע דבר בידיעת הבורא והוא חולה לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המבריאים והמחלימים".
לפי הרמב"ם אנו נדרשים לטפל בגוף שלנו היטב – אוכל בריא, שינה טובה, פעילות גופנית וטיפול במחלות משום שהגוף שלנו הוא משכנה של הנשמה. הכלי המחזיק את החלק האלוקי ואם נזניח אותו, לא נוכל להפנות תשומת לב לנשמתנו, למהותנו הפנימית האלוקית שהיא המרוממת אותנו. ואמנם, אלמלא הגוף הגשמי שלנו, לא היינו יכולים לקיים הרבה ממצוות התורה (ברכת המזון, נטילת ידיים, שופר, לולב וסוכה, נידה, ביקור חולים, לשמח חתן וכלה, מצוות התלויות בארץ ועוד).
עם כל זה, הגוף שלנו כידוע, הוא לא נצחי. ואחרי מאה ועשרים יחזור הגוף לעפר ממנו לוּקח ומה שיוותר מאיתנו היא נשמתנו שהיא החלק הנצחי באדם. כמאמר החכם בקוהלת יב,ז: "וְיָשֹׁ֧ב הֶעָפָ֛ר עַל־הָאָ֖רֶץ כְּשֶׁהָיָ֑ה וְהָר֣וּחַ תָּשׁ֔וּב אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר נְתָנָֽהּ"
אז מה קורה בעת השינה את שואלת?
אומר משורר תהילים (פרק לא פס ו): "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת".
בכל לילה אנו מפקידים את נשמתנו חזרה לקב"ה שנתנה בנו. הפקדת הנשמה אצל ריבונו של עולם בזמן השינה, דומה למוות. אומרים חכמים ( בבלי ברכות נז ע"ב) ש"השינה היא אחד חלקי שישים למיתה". הגוף שלנו דומם מפעילות בעת השינה. הנשמה לעומת הגוף, עולה למעלה למקורה ונחה.
ומה קורא בבוקר? בבוקר אנו אומרות – "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי, בחמלה רבה".
וכך נאמר בזוהר חדש בראשית כג: עם פירוש מתוק מדבש (עמ' שסד):
"רבי יצחק אמר: אפילו לכל אדם מחדש הקב"ה את נשמתו, כי גוף האדם ישן שנתו בכל לילה בעולם הזה, והנשמה עולה למעלה לעולם העליון, ונמצאת בכמה עוונות לפני הקב"ה, ובנאמנותו הגדולה של הקב"ה מחזיר את הנשמה להגוף, והקב"ה מחדש אותה בגופו. ולמה הוא מחזיר את הנשמות? על זה אמר הכתוב רבה אמונתך דהיינו מפני שרבה אמונתך לכן הוא מחזיר את הנשמה לגוף אף על פי שחטאה."
הקב"ה מאמין בכוחו של האדם להיטיב, ולכן מחדש בכל בוקר את נשמתו בגופו
ועוד יותר מזה – בזוהר, חיי שרה קכא נאמר כי בכל לילה הנשמה עולה להישפט בעולם העליון על אירועי אותו יום. והמתוק מדבש (עמ' ב-ג) מסביר שהקב"ה עושה חסד עם כל הבריות וכל דרכיו שהוא נוהג הם רק להיטיב לכל. ולא דן את האדם על הרעות שהוא עתיד לעשות אבל כן דן אותו ומטיב לו גם על הזכויות שהוא עתיד לעשות, ובשבילם הוא ניצול.
במילים אחרות ליאור היקרה, מה שקורה לנשמה בעת השינה שייך לתחום האמונה שבלב. אולם אם אני רוצה לפעול במציאות בהתאם לאמונתי זו, יש תחומים רבים במעשה שאני יכולה לפעול בהם כמו: להתפלל, ללמוד תורה, לקיים מצוות, להשתפר בעבודת המידות .
מהות האדם היא לקיים את רצון הבורא, לשמור תורתו ומצוותיו. זה כולל מצוות שבין אדם למקום, בין אדם לחברו, עבודת המידות וכו´. להיות אנשים שלמים יותר, עובדי ה´ השואפים ומתעלים מעלה מעלה במעלות הקדושה והטהרה.
אני ממליצה לך בחום לעיין בספרו של הראי"ה קוק, ´עולת ראי"ה´ שהוא פירוש לסידור התפילה. ושם, בפירושו ל'מודה אני' מרחיב הרב קוק על 'תפילתה המתמדת של הנשמה' ומתמקד בתפקיד הנשמה בעולם הזה כדבר החשוב להתמקד בו ופחות במה שקורה לנשמה בעת השינה. כל עוד הקב"ה ממשיך להחזיר לנו את נשמתנו הטהורה – יש חשיבות לקיומנו, וביכולתנו לאזור כחות ולעשות טוב.
ואני רוצה לסיים בדברים נפלאים של הרב יונתן זקס זצ"ל :
לא לעשות שום דבר רק מפני שאי-אפשר לעשות הכול – זו השגיאה המרה ביותר שאנו עלולים ליפול בה. אפילו משה גילה כי לא עליו המלאכה לגמור. יהושע ישלים את מלאכת יציאת מצרים – וגם הוא יגלה כי סיפורם של בני ישראל רק מתחיל. מות משה מלמדנו דבר יסודי מאוד על הסופיות. העובדה שהחיים יגיעו יום אחד אל סופם אינה מרוקנת אותם ממשמעות. כי האמת היא שכבר בעולם הזה, בימי חיינו, אנו נעשים חלק מהנצח: אנו כותבים פרק אחד בספר הגדול של סיפור עמנו, ומוסרים את הספר לבאים אחרינו, שימשיכו ויכתבו את הפרק שלהם. (שיג ושיח וזאת הברכה)
בברכה,
יפית