כיצד להתנהל באירוח בפסח עם מנהגים שונים משלי? מאת: הרבנית מעיין גיל
אני רווקה בגילאי ה20 המאוחרות. לא גרה בבית ההורים כבר כמה שנים טובות, ומסיבות שלא כאן המקום לפרטן, ממעטת מאוד לבקר בבית הורי. ועל כן, יוצא שאני מתארחת הרבה בבתים של אחרים.
לקראת חג הפסח, בכל שנה אני מתלבטת כיצד לנהוג בכל מיני עניינים, בהן מנהג הורי מקשה עלי בעת שאני מתארחת. אשמח לעצתך, כיצד לנהוג לגבי עניינים אלו:
1) בבית הורי לא אוכלים לפתית. האם עלי להקפיד בכך גם בעת שאני מתארחת?
2) בבית הורי מקפידים לאכול מצה שמורה במשך כל החג הראשון של פסח, ולא רק בליל הסדר. האם עלי להקפיד בכך? אם כן, מה לגבי מאכלים העשויים מקמח מצה- כגון עוגות וכדו'?
3) לגבי ביעור חמץ. במידה ואהיה בליל הסדר בבית הורי. האם אני יכולה להשתתף בביעור החמץ שלהם? או שעלי להקפיד להיות בדירה שלי בערב החג על מנת לבער את החמץ שלי בעצמי?
תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה,
לפני הכל, אקדים ואומר שאני מבינה מתוך דברייך שמערכת היחסים שלך עם משפחתך הינה מורכבת ואיננה קלה, ואני שולחת כוחות להתמודדות לא פשוטה זו.
בנוסף, נדמה לי שמצבך המשפחתי, בו הינך רווקה וגרה בדירה עם שותפות, גם הוא משפיע על קושי ההתמודדות, מאחר ואת נאלצת להתארח הרבה ולא להישאר בביתך, בו הקפדה על מנהגייך המשפחתיים הינה פשוטה יותר.
יחד עם זאת, ייתכן ששאלותייך כיצד לנהוג בעת שאת מתארחת יהיו רלוונטיות גם כאשר בע"ה תבני את ביתך ותתארחי אצל אחרים, וגם כאשר תחליטו על המנהגים בהם תנהגו בביתכם. במצבך הנוכחי מדובר על שינוי זמני מן המנהג המשפחתי, אך לו היית שואלת על שינוי קבוע- ייתכן והיה צורך בהתרת נדרים. (יש להדגיש שהתרת נדרים לא מועילה לגזירת קטניות עצמה, אלא לשאלה מה כלול בגזירה זו).
לאחר הקדמות אלו, אעבור לעיסוק בשאלותיך עצמן, קודם כל בקצרה ואחר כך בהרחבה:
1) מאחר ויש המקילים בלפתית, אף לנוהגים באיסור קטניות, נדמה לי שאת יכולה להקל על עצמך בעת שאת מתארחת ולאכול אצל אנשים שמקילים בשמן קנולה המופק מצמח הלפתית. זאת מאחר והלפתית, מצויה כשמן או בתערובת, והיא בטילה ברוב. (ראי בהמשך בהרחבה)
2) בליל הסדר יש מצוה מן התורה לאכול מצה (רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה א) מצה זו צריכה לכתחילה להיות מצה שמורה (ראי בהמשך בהרחבה) , מאחר ונאמר: "ושמרתם את המצות" (שמות יב, יז) (שו"ע תנג, ד). למעשה, לאחר ליל הסדר אין מצוה לאכול מצה כלל. אמנם, תלמידי הגר"א (בסדר מעשה רב) מספרים על רבם שנהג לאכול מצה במשך כל ימי החג מאחר וסבר שעל אף שאין מצוה לאכול מצה, יש באכילת מצה במהלך החג קיום של מצוה. על פי הבנה זו של הגר"א, יש הגיון להדר ולאכול דווקא מצות שמורות.
במשפחתך, ישנו מנהג מיוחד, והוא לאכול מצות שמורות דווקא במהלך היום טוב הראשון כולו, ולא רק בליל הסדר. ודאי שניתן להקל בכך, לאחר ליל הסדר, במהלך היום טוב הראשון. מאחר ומטרת המנהג הזה היא להדר בקיום מצוות אכילת מצה, ולא נובע מחשש של איסור, אחרת היו נוהגים במשפחתך לאכול מצה שמורה במשך כל ימי החג. (ואם תבחרי בכך, כדאי לעשות על כך התרת נדרים). אולם, דווקא בפסח, נדמה לי שאנשים מקבלים באהבה מנהגים שונים, בוודאי כאשר אין הדבר דורש מהם מאמץ. לכן אני מציעה לך להביא איתך, אל המקום בו את מתארחת מצות שמורות עבורך, ולספר על המנהג המשפחתי שלך.
על פי הבנה זו של הגר"א- אין ענין מיוחד לאכול קמח מצה ממצה שמורה, מאחר ולא מדובר על חשש מעירוב חמץ, אלא על רצון להדר במצוות אכילת מצה. ולפיכך, ענין זה רלוונטי רק באכילת מצה ולא מאכלים העשויים קמח מצה.
3) ודאי שיש עליך חובה לוודא שאין חמץ שאת עוברת עליו בבל יראה ובל יימצא בדירתך. מצוות ביעור חמץ נעשית על ידי נקיון והוצאת החמץ מן הבית, בדיקת חמץ ולבסוף בשריפת החמץ בסוף זמן הביעור, ואמירת נוסח ביטול החמץ.
אם יש אפשרות שתסעי לחג, רק לאחר ביעור החמץ בבוקר י"ד ניסן, יש עדיפות לכך. אולם, אם הדבר אינו מתאפשר עליך לוודא שאין חמץ בדירתך לפני שאת נוסעת, ולערוך בדיקת חמץ בדירתך בלילה האחרון לשהותך בה, לפני שאת נוסעת לחג. (אמנם, אם את עוזבת את הדירה לפני ליל יד'- לא מברכים על בדיקה זו (רמ"א תלו,א ומשנ"ב ס"ק ד)) וכן עליך לומר את נוסח ביטול חמץ בערב החג. אולם אין עליך חובה לבער חמץ בשריפה בערב החג, במידה ואין לך חמץ.
אאחל לך חג פסח שמח וכשר, ושתצליחי להתארח בטוב ובשמחה.
מעיין.
הרבנית מעיין גיל היא ר"מית בבית המדרש במגדל עוז מאז תשע"ו והיא עצמה בוגרת בית המדרש במגדל עוז. בוגרת האוניברסיטה העברית עם תואר ראשון בכימיה ומחשבת ישראל ותואר שני בכימיה.
הרחבה
המנהגים השונים ביחס לאיסור אכילת לפתית
הרמ"א (או"ח תנ"ג סעיף א) פסק להלכה איסור אכילת קטניות, וכך נוהגים בני אשכנז. לגבי השאלה אילו מינים נכללו בתוך גזירה זו, ישנן דעות שונות באחרונים: הם חלוקים בנוגע לשאלה האם הגדרת קטניות היא בוטנית, וכן בשאלת השימוש- מאילו מינים למשל, נהגו להכין קמח. בנוסף, עולה באחרונים השאלה האם איסור הקטניות תקף רק למיני הקטניות שהיו מוכרים באשכנז בתקופת התקבלות הגזירה, או גם למינים חדשים הקיימים היום. שאלות אלו קשורות גם לשאלת הלפתית (צמח שמהזרעונים שלו מפיקים שמן קנולה) בה משפחתך נוהגת להחמיר כשיטת האבני נזר (או"ח שעג) האוסר שמן זה.
אמנם, לעומת שיטת משפחתך המחמירה, ישנם פוסקים המתירים שימוש בשמן זה: המהרש"ם כותב בשו"ת שלו (שו"ת מהרש"ם חלק א סימן קפג) שאיסור קטניות תקף רק לגבי מאכלים הנאכלים בעצמם, אולם לגבי לפתית, שממנה מפיקים שמן, ורק כך אוכלים אותה, האיסור לא תקף. ניתן להוסיף על כך, שזהו מין מחודש, שלא הכירו ראשוני אשכנז, ומטעם זה התיר ר' משה פיינשטין (או"ח ג' ס"ג) אכילת מינים שונים של קטניות, וניתן להחיל טעם זה אף על לפתית.
כיצד עליך לנהוג בעת שאת מתארחת? שאלה זו דומה לשאלת אדם הנוהג איסור קטניות המתארח אצל מי שאינו נוהג באיסור זה. במקרה זה ניתן להקל ולאכול דברים שאינם קטניות מובהקות, או תוצרי קטניות או תערובת קטניות ניתן לאכול, וכן אין בעיה בכלים עצמם, מאחר והקטניות בטלות ברוב (שועה"ר תנג, ה), ומאחר וישנם פוסקים המקילים בשמן קטניות (למשל, ר' אלחנן ספקטור בשו"ת באר יצחק יא). הרב עובדיה דן בשאלה זו בשו"ת יחוה דעת (חלק ה, סימן לב), ומתיר לנוהגים איסור בקטניות להתארח אצל כאלו שאינם נוהגים איסור זה ללא חשש לאכילה מאותם הכלים ומדגיש את היות התורה "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".
אכילת מצה שמורה
בשולחן ערוך או"ח תנג סעיף ד' נפסק שהמצות אותן אוכלים לשם מצת מצוה (כלומר- מצות אכילת מצה בליל הסדר) צריכות להיות מצות שמורות -כלומר ששומרים שלא באו במגע עם מים, משעת הקצירה, או לפחות משעת טחינת הקמח. בשו"ע מופיע בסוף סעיף זה שבשעת הדחק מותר לקחת "קמח מן השוק", כלומר- קמח שאיננו שמור.
מסעיף זה אנו למדים שיש להשתדל להקפיד לאכול במצת המצוה של ליל הסדר מצה שמורה. אולם, בשעת הדחק כשאיו מצה שמורה, ניתן לצאת ידי חובה גם במצה רגילה.
מנהג הגר"א היה להקפיד על מצה שמורה במשך כל ימי החג, אולם, אין חובה הלכתית כזו.
ביעור חמץ במקום האירוח
שאלתך לגבי הצורך להיות שותפה בשריפת החמץ, תלויה בחקירה מפורסמת של המנחת חינוך (מצוה ט) לגבי מצוות "תשביתו"- האם המצווה היא להגיע למצב בו אין לאדם חמץ, או שיש חובה אקטיבית להשבית את החמץ. המנחת חינוך כותב שבמידה ויש חובה אקטיבית לבער את החמץ, יידרש אדם שאין לו חמץ לקנות חמץ במיוחד על מנת לבערו. אולם, לא פסקו כך להלכה ואף לא נוהגים כך. אמנם- נוהגים לשמור חמץ בליל בדיקת חמץ, על מנת לשרוף אותו בסוף זמן הביעור.
במקרה שלך, אם אין לך חמץ, הרי שאינך מחוייבת לבער אותו. אם את מעוניינת להשתתף בכל זאת בשריפת החמץ את יכולה להצטרף אל הוריך, ולהיות נוכחת בעת שריפת החמץ שלהם, ואפילו אם תרצי להדר לשיטת המנחת חינוך, לשמור ולהביא איתך, חמץ "שלך". אולם, אין בכך צורך הלכתי כלל.
מקורות לעיון
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנג
סעיף א
אלו דברים (א) שיוצאים בהם ידי חובת מצה, א'] א> בחטים ובשעורים ובכוסמין ובשבולת שועל ובשיפון, ((ב) ב> והמנהג ליקח לכתחלה חטים), (מהרי"ל), (ג) אבל א לא ג> באורז (ד) ושאר מיני [א] קטניות, וגם ד> אינם באים (ה) לידי חימוץ ומותר לעשות מהם תבשיל. הגה: * (ו) <א> ב'] ה> ויש אוסרים (טור והגהות מיימוני פ"ה ומרדכי פ' כל שעה). והמנהג באשכנז להחמיר, (ז) ואין לשנות. מיהו פשוט דאין אוסרים בדיעבד (ח) ג'] ו> אם נפלו (ט) תוך התבשיל. (י) וכן ב מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם, (יא) ז> ואינן אוסרים אם נפלו לתוך התבשיל. (יב) ד'] ח> וכן ג מותר להשהות מיני קטניות בבית (ת"ה סי' קי"ג). וזרע אקליז"א (מהרי"ל) ט> ואני"ס אליינד"ר אינן מיני קטניות, (יג) [ד] ומותר לאכלן בפסח, כן נ"ל.
שו"ת מהרש"ם חלק א סימן קפג
דדוקא בדבר שעושין ממנו טיבול לאכילה או מעשה קדרה הוא בכלל גזירת קטניות דאתי לאחלופי אבל מין הראפס אינו עומד לשום מאכל ולא לשום טיבול רק לצורך השמן לכ"ע אינו בכלל הגזירה ומותר באכילה.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן סג
אלא שהנהיגו שלא לאכול איזה מינים לא נאסרו אלא המינים שהנהיגו ולא שאר מינים שלא הנהיגו מפני שלא היו מצויין אז, שלכן תפוחי אדמה שלא היו מצויין אז כידוע ולא הנהיגו ממילא לאוסרם אינם בכלל האיסור דאלו מינים שנהגו לאסור אף שיש אותו הטעם ממש דאין למילף ממנהג לאסור גם דבר שלא נהגו לאסור, וכשנתרבו תפוחי אדמה במדינותינו לא רצו חכמי הדור להנהיג לאוסרן, אולי מפני הצורך, ואולי מפני שהטעמים קלושים,
שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן שעג
דבר השמן מרעפס אשר הוגד לו משמי שאסרתי אותו על פסח כנים הדברים [עי' להלן סי' תקל"ג]. וראייתי הי' מחרדל שהקשה הטורי זהב סימן תנ"ג סק"א למה אין אוכלין בפסח מאי שנא מעניס. ותי' משום שגדל בשרביטין ודומה לגידול קטניות על כן הי' בכלל גזירת קטניות. הנה דאף שאין עושין מן החרדל מעשה קדירה [שאם הי' עושין ממנו מעשה קדירה לא הי' מקשה מעניס] וכן כתב הרב להדיא [סי' תנ"ג סעי ד']. מכל מקום היא בכלל איסור משום שגדל בשרביטין. והוא הדין רעפס שגדל בשרביטין:
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תנג
וכן מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם (אבל השמנים שאינם נעשים ממיני קטניות מותרים אפילו באכילה) אפילו על השלחן שאוכלים עליו ואין חוששין שמא יפול מהשמן לתוך התבשיל שאף אם יפול לתוכו מעט שמן הרי הוא מתבטל בתוכו ברוב כיון שמנהג איסור זה אינו אלא חומרא בעלמא
שו"ת באר יצחק חלק אורח חיים סימן יא
והא דמבואר באו"ח שם דגם השמנים הנעשים מן הקטניות אסורים, יש לומר דמיירי דלא בררו אותם מקו"פ או דעשו אותם השמנים בפסח, ואף דבררו בפסח עכ"ז הא אסור מחמת הטעם דא"א לבררם ונתערב בפסח דלא נתבטל מקו"פ והוי יבש דניעור בפסח כנ"ל, משא"כ בקטניות על עשיית היי"ש דנתבטל מקו"פ כנ"ל אין לנו להחמיר כלל כנ"ל,
שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן לב
בסיכום: מותר לאשכנזים הנוהגים איסור באורז וקטניות בפסח להתארח בבית הספרדים ועדות המזרח שנוהגים היתר באורז וקטניות בפסח, ולאכול מהתבשילים המוגשים לפניהם, אפילו אם הם יודעים בבירור שנתבשל בכלים ההם באותו יום אורז וקטניות. והאמת והשלום אהבו, כי התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנג
סעיף ד
ד') ד) החטים (כא) שעושים בהם ו'] טו> מצת [ח] מצוה * ג} טוב לשמרן שלא יפלו עליהם מים (כב) ז'] משעת קצירה, * {א*} ולפחות (כג) ז משעת טחינה. * ובשעת הדחק (כד) מותר ליקח (כה) ח <ג> טז> קמח * ח'] יז> מן השוק.
מעשה רב סימן קפ"ה
שבעת ימים תאכל מצות כל שבעה מצוה ואינו קורא לה רשות, אלא לגבי לילה ראשונה שהיא חובה ומצוה לגבי חובה רשות קרי לה. אעפ״כ מצוה מדאורייתא הוא …והיה מחבב מאד מצות אכילת מצה כל שבעה וביו״ט אחרון היה אוכל סעודה שלישית אע״פ שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר י״ט מפני חביבת מצות אכילת מצה שזמנו הולך לו ובמוצאי י״ט היה משתדל לטעום חמץ… והיה נמנע לאכול לאחר פסח מצה שיוצאין בה ידי חובתו בפסח וכל זה להיכרא לעשיית המצוה שאין עושין אותה להנאה אלא מפני גזירת הבורא יתעלה שמו:
מנחת חינוך מצוה ט'
והנה לכאורה יש ספק אם המצות עשה היא שיהא החמץ מושבת, ואם יש לו חמץ חוץ מה שעובר על לא תעשה דבל יראה ובל ימצא עובר עוד על העשה, ואם אין לו חמץ אינו עובר בלאו וגם המצות עשה מקיים בשב ואל תעשה, כמו בשבת ויו"ט איכא עשה דשבתון בעשיית מלאכה, ואם עבר ועשה מלאכה עובר בעשה ולא תעשה, ואם לא עשה מלאכה, חוץ מה שלא עבר על הלאו, קיים גם כן מצות עשה דשבתון….
או דילמא דמצוה עליו בקום ועשה דישבית החמץ, ואם אין לו חמץ לא קיים העשה, כמו מי שאין לו ד' כנפות, נהי דאינו עובר, מכל מקום לא קיים המצוה, הכי נמי גם כאן, וכמו התם דמצוה עליו לקנות טלית כדי לקיים מצות השי"ת, הכא נמי מצוה לחזר שיהיה לו חמץ קודם פסח ויבער אותו בי"ג כדי לקיים מצות עשה בקום ועשה…